אלכוהול, פגיעות מיניות והתנהגויות סיכון אצל בני נוער

שדונים של שליטה, מושפעות, שעמום והרס העצמי מול "הכוח להגן על עצמי ועל גופי"

מאת: אפרת מעיין, פסיכולוגית קלינית, מומחית בטיפול במכורים ונוער בסיכון, יוצרת שפת "ארץ יצורי הנפש" ומנהלת את המרכז לטיפול בעזרת בעלי חיים ברטורנו – קהילה לגמילה מהתמכרויות

במאמר זה אתייחס להבנת התופעה העצובה של אונס קבוצתי, הקשר בין תופעה זו לבין שתיה מופרזת של אלכוהול והיבטים הקשורים לתהליך בניית הזהות הגברית בגיל ההתבגרות.

בסוף המאמר יש מגוון רעיונות לפעילויות בנושא מיניות בריאה ומניעה של ניצול מיני בעזרת קלפי "ארץ יצורי הנפש".

הקדמה:

באמצע אוגוסט 2020 נאנסה ילדה בת 16 על ידי מספר גברים ובני נוער, שניצלו את העובדה שהיא שתתה והשתכרה. נערים רבים היו עדים לאירוע ולא מנעו אותו, ונראה שאף נהנו ממנו, הסריטו ושלחו לחברה'.

המקרה המזעזע הזה הצליח להוציא את כולנו מהאדישות ולהוציא עשרות אלפי נשים (וגם גברים) לרחובות לזעוק זעקה גדולה של כאב, הזדהות, ורצון לשינוי.

ההפגנות האלו חשובות ומרגשות ביותר, אבל גם אחרי שהעשן יחלוף וכולנו נחזור לסדר היום, הנושא הכאוב הזה לא ייפתר באמת. הרי כולנו יודעים שזו לא פעם ראשונה ולא פעם אחרונה שנערות נאנסות, וגם ילדות, ושאם הכותרות לא היו זועקות "30 גברים אנסו ילדה" אולי היינו נשארים במקום שכולנו רגילים אליו – להגיד כמה זה עצוב ולהמשיך הלאה לעיסוק בצרות שלנו ובעניינינו הפרטיים…

כמו רובנו הגדול – גם אני מצאתי את עצמי מזועזעת עקב האירוע המחריד הזה. התגובה הראשונה שלי הייתה כיווץ בבטן ושיתוק – תגובה אופיינית כשאנחנו נוגעים בנושא של טראומה. אני עובדת שנים רבות עם נפגעות ונפגעים של פגיעות מיניות, ולכן מכירה מקרוב את המעגל ההרסני הנוראי שפגיעות אלו מביאות איתן ואת הצלקות המדממות ששורדי פגיעות מיניות סוחבים כל חייהם.

אירוע כזה מזמין מיד את שדוני הייאוש, התסכול וחוסר האונים.

אבל כשראיתי את כמות הנשים שיצאו לרחובות להפגין – משהו אחר התעורר בי.

התגובה האמיצה של כל כך הרבה נשים – שהפכו את התסכול למאבק פעיל – חוללה את מה שאני מכנה "התעוררות של כוחות קסם".

ככה זה – כמו ששדונים של אחרים משפיעים על השדונים שלנו ומפעילים אותם, כך בדיוק קורה עם כוחות הקסם: הכוח של אחרים מעורר גם בנו את היכולת לעורר את הכוחות שלנו ולהפעיל אותם!

וזה מה שהוביל להכנת הרצאה בנושא ובעקבותיה החלטתי לכתוב את המאמר הזה, שיש בו גם הצעות לפעילויות בנושא חינוך למיניות בריאה ולהתייחסות הדדית של כבוד למרחב הפרטי של הזולת.

השאלה שאני רוצה להציף במאמר הזה היא מה כל אחד מאיתנו: אנשי טיפול, מורים, יועצות, הורים – יכול וחייב לעשות על מנת שנצליח לצמצם את ממדי התופעה האיומה הזו של פגיעות מיניות בקרב בני נוער??

כדי לענות על שאלה זו חשוב שנבין מה המקור שלה:

איך זה קורה שנערים שחלקם הגיעו מרקע טוב ונורמטיבי, נסחפים לבצע או אפילו להיות שותפים פסיביים באונס כזה, לא עוצרים ולא מגינים על הנערה, מתייחסים אליה כמו אל חפץ שנועד למימוש הצרכים שלהם ולא מצליחים לחוש שום אמפתיה כלפיה וחמלה לסבלה?

איך זה קורה שנערות מגיעות למצב כזה של שיכרות, שהן שלא מצליחות לשמור על עצמן ולהפעיל שיקול דעת נכון כאשר הן יוצאות לבלות? (ושלא תטעו – אני בשום מצב לא מפנה אצבע מאשימה אל הקרבן, אבל כן שואלת לגבי האחריות שלנו כמבוגרים להבין מה יכול לעזור לנערות ולנערים לשמור על עצמם ומה עלול לגרום להם להיסחף ולאבד שליטה דרך סמים ואלכוהול).

בני נוער שותים. והרבה.

הם חיים בתרבות שמקדשת את החיפוש אחר ריגושים, מוצפים בכל כך הרבה גירויים, שעל מנת להרגיש התרגשות וכייף – הרבה מהם מחפשים דרך לחזק זאת על ידי חומרים משנים מצב תודעה.

בני נוער רבים מרגישים שבלי לשתות אלכוהול או לעשן סמים – הם לא באמת מסוגלים להשתחרר, ליהנות, להרגיש בטוחים בחברה, "להתחיל עם בנות".

אלכוהול מקטין מאוד את העכבות הטבעיות שלנו לגבי התנהגויות לא הולמות, מעורר רמה גבוה יותר  של דחפים וכעסים, מחליש את היכולת לניהול פנימי ולשיקול דעת מתאים לסיטואציה.

כלומר, שתיית אלכוהול מגבירה את הסיכון להיפגע או לפגוע באחרים.

המון נערים ונערות שותים אלכוהול.

לא כולם מתמכרים.

הסכנה להתמכר גדולה יותר בקרב נערים ונערות שהגיעו לגיל ההתבגרות כאשר הם סוחבים איתם כאב נפשי לא מטופל מסיבות שונות , כגון:

דימוי עצמי נמוך עקב ליקויי למידה או קושי חברתי, אבדן במשפחה, גירושין קשים של ההורים, הזנחה רגשית, פגיעות שחוו בילדותם, חוויה מתמשכת של חוסר שייכות, פוסטראומה ועוד .

בני נוער אלו מוצאים מהר מאוד (לפעמים כבר בגיל  9 !) את האלכוהול או הסמים, שמעניקים להם לראשונה תחושת שייכות, רגיעה רגשית או ריגוש שנחווים כ"תרופה" לכאב שלהם ודרך לברוח מהרגשות הבלתי נסבלים. אם יש בתוכם כאב גדול – ה"תרופה" הזו מפתה מאוד! מהר מאוד הם מפתחים תלות בחומר משנה מצב תודעה וחשים שהם כבר לא יכולים בלעדיו. וכך החומר או ההתנהגות שנחוו בהתחלה כפיתרון לבעיה – הופכים מהר מאוד למקור של בעיות נוספות וקשות ומכניסים את הנער/ה למעגל הרסני של חוויות שליליות ופגיעות שרק הולך ומחריף מיום ליום.

חשוב לציין שהגוף מפתח הסתגלות מהירה לאלכוהול וסמים, ולכן יש צורך בהגברת כמות הצריכה של חומרים אלו, על מנת להרגיש את אותו "היי" שהיה בפעמים הראשונות של השימוש בהם.

פגיעות מיניות הן גורם סיכון גבוה ביותר שעלול להוביל להתמכרות לאלכוהול, סמים, יחסי מין בלתי מובחנים ועוד.

פגיעה מינית משפיעה על כל תחומי החיים. אפשר לומר שהיא כמו "סרטן ששולח גרורות נפשיות והתנהגותיות" המובילות להשלכות הרסניות על הגוף והנפש:

* דימוי עצמי נמוך, בושה ואשמה

* הסתרה ושמירת סוד, חיים במסכה                         

* קושי בוויסות רגשי – מצבי רוח קיצוניים

* פגיעה קשה ביכולת ליצור קשרים בין אישים תקינים ובאמון בבני אדם

* כעס על המבוגרים שלא שמרו ועל תגובותיהם

* תוקפנות המופנית פנימה והחוצה

* התנהגויות סיכון: חצייה של גבולות, הרס עצמי

* נטייה לשחזור של הפגיעה והסתבכות בקשרים מנצלים ומשפילים

פגיעה בגוף – שנאת הגוף ושנאה עצמית *

* פגיעה בתפקודי זיכרון וחשיבה

* חוסר פניות רגשית ללמידה והתפתחות

* סימפטומים פוסטראומטים: התקפי חרדה, דיסוציאציה (ניתוקים), דיכאונות, פלשבקים

במאמר זה לא אוכל להתייחס לכל הנושא הרחב של פגיעות מיניות, השלכותיהן והטיפול בהן.

אבל אני כן רוצה לציין מספר גורמים שעלולים להוביל לאונס קבוצתי, מכיוון שעל מנת לערוך פעילויות מניעה ולחנך ילדים למיניות בריאה – חשוב שנבין קודם כל מה הגורמים והסיבות שעלולים להוביל למצב הזה.

 

הקשר בין אלכוהול לאונס קבוצתי:

עופרה שניידר (2011) כותבת שאונס קבוצתי הפך למגיפה בקמפוסים של המכללות בארה”ב, שם הוא נקרא 

"Gang Bang"

או

 “Pulling Train”.

כינוי המתייחס לגברים העומדים בתור ארוך כמו קרונות רכבת.

ארבעה אלמנטים נמצאו בתסריט ה”טיפוסי” כבעלי תפקיד באונס קבוצתי:

רציונליזציה, מציצנות, אלכוהול ופורנוגרפיה.

בתסריט ה”טיפוסי”, לאחר שהקורבן משתמשת בכמויות רבות של אלכוהול או סמים, היא אינה מודעת לכך שהשכנוע הידידותי של הבחורים הוא בעצם חלק מתקיפה מינית מתוכננת. כאשר היא מבינה את המצב הקשה, הבלבול מתחלף בפחד ובפאניקה, והימלטות היא בלתי אפשרית. הנפגעת אינה מסוגלת למחות, או שמחאותיה זוכות להתעלמות, והיא נאנסת על ידי שניים עד אחד-עשר גברים. הגברים עושים רציונליזציה לאירוע במושגים של היתקלות מינית שהפגישה אותם כאחים. גברים אלו אינם מחשיבים את התנהגותם כאונס, ורואים בה התנהגות מסיבה נורמאלית. במוחם הם עסקו ביחסי מין קבוצתיים עם שותפה מעוניינת, שיכורה, ש”חיפשה את זה”.

מציצנות היא לעיתים חלק מהאונס: גברים שאינם מעורבים ישירות במעשה צופים בו דרך חור הצצה, מצלמים, או מעודדים מן החלון. גם לאלכוהול יש תפקיד מכריע באונס קבוצתי, משום שהוא “מכין את הבמה”, על ידי כך שמפחית מעצורים ומתרץ התנהגות מתעללת. בנוסף, הוא מחליש את יכולת הנשים לאמוד מצבים מסוכנים ולהתגונן. נמצא כי בקבוצות בהן התרחש אונס קבוצתי היתה גלוריפיקציה לאלכוהול ועידוד להשתמש בו.

 ( אצל שניידר 2011Ehrhart Sandler, 1986).

השפעת הפורנו ותרבות ההחפצה כלפי נשים

גם לפורנוגרפיה יש חלק במעשי האונס קבוצתיים, כי היא מציגה מיתוסים על האונס ונותנת לגיטימציה לאובייקטיפיקציה (החפצה) של נשים.

הגיל הממוצע לחשיפה ראשונית לפורנו בישראל הוא שמונה!

42% מבני ובנות הנוער צופים בפורנוגרפיה מספר פעמים בשבוע, כאשר כ-50% מבני הנוער נחשפו לתמונות עירום, או פרסמו ברשתות החברתיות הודעות בעלות אופי מיני (שניידר 2011).  

ברור לכולנו שהאופן שבו ילדים לומדים על סקס מצפיה בפורנו אינו בריא. סרטי הפורנו שהם פעמים רבות המפגש הראשון של ילד/ה עם מיניות, מלמדים אותם על מיניות מעוותת שאין בה הדדיות וכבוד כלפי נשים ובכלל בין בני אדם. תרבות שבה נשים הן חפץ שמותר להשתמש בו לסיפוק צרכיו של הגבר. השפעה זו מתבטאת גם בתכנים שילדים מעלים או כותבים זה לזה ברשת. הצפייה בסרטי פורנו עלולה להוביל נערות ונערים לתחושה שהן "צרכים/ות להוכיח את רמת הביצועים" שלהם ושלהן בתחום המיני. זה מוביל בני נוער רבים להיות מעורבים באקטים מיניים שלא מתאימים להם או למידת האינטימיות בקשר עם הפרטנר/ים לסקס. הרבה הורים לא מודעים להיקף התופעה או מעלימים עין.

אולי לא נוכל למנוע לחלוטין מילדים ומתבגרים  לצפות בפורנו בדור שלנו החשוף כל כך למדיה. אבל חשוב מאוד שתווך עבורם את התכנים האלו – נסביר להם מה ההבדל בין סקס בסרטי פורנו לבין איך סקס אמיתי אמור להתרחש מתוך כבוד והתחשבות, חופש בחירה ורשות להתנסות ביחד עם שמירה הדדית על המרחב של כל אחד מבני הזוג.  

תהליך הגדרת הזהות המינית והגבריות בחברה שלנו והפחד מפני הומוסקסואליות:

אביב יהלום ממכון יסודות כותב במאמרו "יצאת גבר" (2011):

"אצל נערים שישתמשו באלימות מינית, האידיאולוגיה התרבותית של הגבריות מניחה שהזדווגות מינית ללא הבחנה אינהרנטית לתחושת הגבריות שלהם. לעיתים קרובות נערים הפעילים מינית מקבלים חיזוקים בכך שקוראים להם “כלי” ו”פטיש” בעוד נערות שפעילות מינית או מודות שהן נהנות ממין, מתויגות כ”שרמוטות".

נמצא שקיים אצל בנים מוסר כפול: ישנה החברה הקבועה שהיא טהורה ונאמנה מינית וישנה הנערה הזולה, שכולם משכיבים. "זאת שנותנת".

תפיסות מאין אלו מובילות לכך שנערים הבונים את זהותם המינית ועסוקים בבניית זהות גברית על פי תפיסות מסורתיות של גבריות, יתקשו לחוות חוויה אינטימית ולראות ביחסי מין מרכיב ביחסים בין אישיים. הם יהיו עסוקים בלהגדיר את עצמם בעידוד קבוצת השווים, כגברים, בעזרת מיניותם המתפרצת והאדרת ביצועיהם

נער שהפנים ערכים מסורתיים של גבריות, נאלץ להילחם מידי יום על מקומו במעלה הסולם.

 לגביו, לדרך בה תופסים חבריו את מעמדו וכוחו משמעות בעלת ערך הישרדותי. היכולת להוכיח שהוא מקיים יחסי מין ומגיע ל"ביצועים" – היא משמעותית מאוד בהתקדמות ב"סולם הגבריות" בגיל ההתבגרות."

מתוך כך – אפשר להבין שבמצבים מסוימים, "שדון המושפעות" והרצון להרשים את החברה', מובילים לכך שהשתתפות באונס או הימנעות מדווח על כך, שומרים על מעמדו של הנער בקרב חבריו.

"נערים משתדלים מאוד להסתיר את רגשותיהם. נער שיבטא אמפטיה כלפי הנאנסת עלול להיפגע על ידי קבוצת הנערים. מושגי הגבריות המסורתית תופשים הבעה עזה של רגשות כולל אמפטיה כלפי הקורבן, כביטוי לא גברי. כשלים ביכולת לבטא רגשות, לחץ להדחקת רגשות וחוסר מיומנות באמפטיה, מהווים נדבך חשוב ביכולתו של נער להשתתף באונס קבוצתי" (יהלום 2011)

* ממליצה לקוראים לצפות בהרצאת טד של טוני פורטר "קריאה לגברים" (קישור בסוף המאמר). בהרצאה זו הוא מספר איך מצא את עצמו בגיל 12 מעמיד פנים כאילו הוא אנס נערה עם בעיות נפשיות – רק בשביל להרשים ולרצות את חבריו, אבל למעשה ממש לא רצה בכך.

מחקרים שונים שנערכו על קבוצות של נערים שהשתתפו באונס קבוצתי, הגיעו למסקנה שמצד אחד הנער שמשתתף באונס מגן על עצמו מפני חרדה הומסקסואלית – ומוכיח לעצמו ולחבריו את גבריותו. מצד שני – עצם העוררות המינית המשותפת של קבוצת נערים, היא דרך עקיפה או מוסווית לחוות מיניות הומוסקסואלית באופן "לגיטימי". מחקרים אלו גם התייחסו להערצה הגדולה של הנערים בקבוצה כלפי המנהיג – שהואר בדרך כלל היוזם של האונס שמתערטל ומפגין את הביצועים המיניים שלו בפני חבריו, שיכולה להצביע גם היא על קשר ארוטי מוכחש כלפיו. (יהלום 2011)

השלכות התפיסה החברתית של גבריות:

המאמרים שצוטטו עד כה, מלמדים אותנו  כמה התמונה רחבה ומורכבת הרבה מעבר לתפיסה האוטומטית שלנו של "קרבן ותוקפן". למעשה דברים אלו מצביעים על כך שגם חלק מהנערים שמשתתפים באונס הם עצמם קורבנות של חברה הדוחפת אותם להגדרה מאוד צרה של הגבריות. הם כלואים בתוך הגדרה זו ובכדי להוכיח את הערך שלהם בחברה – נסחפים לעשות מעשים שלא תמיד מתיישבים עם תפיסת עולמם הערכית.

ושוב – יש כאן סימן שאלה גדול המופנה אלינו כהורים ואנשי חינוך: לפעמים קשה להאמין שאנחנו חיים בשנת 2020 ב"מדינה נאורה"…לתפיסה התרבותית שהרבה מהילדים בחברה שלנו גדלים לתוכה , יש אחריות גדולה על מקרים מזעזעים שאנחנו עוסקים בהם במאמר זה. ולא חסרות דוגמאות לכך:

נערים שהתקבלו כמנצחים אחרי שחזרו מאיה נאפה לאחר שבחורה הגישה עליהם תלונה על אונס קבוצתי,

או אמירות כאלו של הורים ובני משפחה:

"הילדים שלנו גברים שככה עשו"

 "אם אתה גבר אתה יודע שלדבר כזה אי אפשר להגיד לא!

 כך, בכמה משפטים קצרים ומזעזעים מצליחים קרובי משפחתם של הנערים בני ה- 12-13 החשודים באונס קבוצתי של ילדה בת 11 לזקק ולחשוף את גודל הזוועה והפלצות (יהלום, 2019)

אז איך אפשר לבוא בטענות לנערים כשזה המסר שהם גדלים עליו?

"מלשנות" במקום אמפתיה לסבלה של הקרבן:

אחד מהחלקים הבלתי נתפסים בסיפורי אונס מזעזעים כמו זה שהתרחש באילת, הוא העובדה שאף אחד מכל הנוכחים הרבים שהיו שם לא עצר את זה. אף אחד לא התקשר למשטרה או ביקש עזרה מאנשים אחרים במלון. נראה שאף אחד מהנערים והגברים שהיו שם לא פתח את ליבו להיות אמפתי לסבל הנורא שעבר על הנערה, לראות בה בן אדם, להזדהות עם הכאב שלה. למה??? איך זה קורה??

ליאור גל-כהן (2011) שעוסקת בהנחיית קבוצות למיניות בריאה עם נערים מתבגרים, כותבת שהיא מציגה בפניהם 3 אפשרויות פעולה, בהנחה כי אירוע כזה (אונס קבוצתי) קורה בסביבתם:

 (1) להצטרף. (2) לא לעשות כלום. (3) לדווח למישהו.

"במה תבחרו?” היא שואלת אותם. "מבחינתם, ‘לדווח’ שווה ‘מלשנות’ וזה הדבר הכי גרוע. אף אחד לא בוחר באפשרות זו. 5 בנים אומרים שלא יעשו כלום, כל היתר היו מצטרפים. את התשובות נתנו בסבב, כולם ענו, תעשו בעצמכם את החישוב כמה היו מצטרפים לאונס קבוצתי לו הייתה להם הזדמנות."

מתוך ההבנה העצובה הזו, ליאור מכוונת אותנו להיות מאוד ברורים עם בני נוער:

"על הרצף נמצא את "הקולים" באמצע, בצד אחד את החנונים ובצד השני את התוקפים. מתוך רצון להיות קול, מתוך החשש לצאת חנון, השילוב של סקרנות והזדמנות מובילים למקום של ה ‘תוקף’ ".

לכן היא ממליצה להגיד לבני נוער:

“בגיל שלכם, אין מצב לקיום יחסי מין של יותר משניים, אתה והיא”,

“אם מזמינים אתכם להזדמנות של מין עם ‘אחת שנותנת’, דעו שזהו ניצול מיני”,

“אם אתם מצטרפים להזדמנות שכזאת, דעו כי אתם אנסים, גם אם לא התכוונתם!"

צריך הרבה אומץ בשביל לעמוד על האמת שלך ולהסתכן להיקרא "מלשן".

איך נגדל ילדים עם אומץ כזה? מה אנחנו כהורים, מורים או אנשי טיפול יכולים לעשות כדי לטפח ילדים שהיכולת שלהם לאמפתיה, הערכים שלהם, האמת הפנימית שלהם – יהיו חזקים יותר ממכבש הלחצים של הסביבה?

מחוסר אונים – לעשייה ויוזמה!

פעילויות מניעה וחינוך למיניות בריאה עם קלפי ארץ יצורי הנפש

השאלה המרכזית שבה עוסק מאמר זה היא:

מה כל אחד ואחת  מאתנו יכול/ה לתרום כדי לגרום לשינוי אמיתי בחברה? כדי למנוע מהילד / התלמיד שלנו להיות יום אחד בסיטואציה דומה?

אספתי כאן כמה אפשרויות לפעילויות של הסברה לגבי מיניות בריאה ומניעה של התנהגויות סיכון. בכל אחד מהתחומים החשובים האלו ניתן לשלב את קלפי ארץ יצורי הנפש:

 

1)  חינוך ילדים מגיל צעיר למיניות בריאה:

לעסוק בכוחות של כבוד אחד לשני, הדדיות, ושמירה על מרחב אישי. לחזק כוחות אלו כחלק מהמסר שילד גדל איתו מגיל צעיר. לשם כך אנחנו מוסיפים כוח קסם חדש לחבילת הקלפים שנקרא

"הכוח לשמור על עצמי ועל גופי".

אני ממליצה להכיר לילדים את הכוח הזה מגיל צעיר ככל הניתן, לתווך עבורם סיטואציות שבהן מישהו אחר לא שמר על המרחב האישי הבטוח שלהם או להפך – הם לא שמרו על המרחב של אחרים. לחזק את היכולת שלהם להשתמש בכוח הזה.

שני ספרים מומלצים שעוזרים בנושא זה: "הגוף שלי הוא ברשותי" ו "כדאי להיזהר ולא להצטער"

2) פעילות קבוצתית או פרטנית במטרה ללמד ילדים ומתבגרים/ות 

                                                                   כמה חשוב לדעת "להגיד לא!":

מומלץ להשתמש בקלף "הכוח להגיד לא" ולשים אותו במרכז המעגל

א. לדבר על הקלף הזה ולבקש מהילדים / נערים לשתף מתי מתי הן/ם השתמשו בכוח הזה.

הכוונה היא גם למצבים שבהם את/ה אומרים  לא ל מישהו שרוצה לפגוע בך, גם מצבים שבהם את/ה אומרים לא לרצון או לדחף שלך לעשות משהו שעלול לסכן אותך, וגם למצבים שבהם את/ה אמרתם לא למישהו אחר שעשה או רצה לעשות התנהגות פוגענית כלפי עצמו או כלפי הסביבה

עוד שאלה שכדאי לדון עליה:

האם השתמשתם בכוח להגיד לא –  למטרה חיובית (להגן על עצמי או על חבר) או למטרה שלילית של הימנעות ממטלה כלשהי.

ב. לבקש מהמשתתפים לספר על מצבים שבהם הם היו צרכים להשתמש "בכוח להגיד לא" ולא הצליחו.

* שימו לב: מאחר וזה נושא רגיש שעלול לחשוף מצבים של פגיעה אפילו בתוך המשפחה – מומלץ להתחיל מכתיבה אישית או שיתוף אישי עם המנחה.

ג. לברר איזה שדונים חסמו אתכם מלהגיד לא?

מומלץ לפרוס את קלפי השדונים באופן גלוי ולבחור מתוכם. פעמים רבות מופיעים שדונים שמונעים מאיתנו לעמוד על האמת או הערכים שלנו. לדוגמא:

שדון המושפעות, שדון הריצוי – הצורך לרצות אחרים מתוך הפחד לא לקבל אהבה, שדון הפחד מחוסר שייכות ומדחייה, שדון החוסר אונים (שמופיע חזק במצבי טראומה)

ד. פרסו את קלפי הכוחות גלויים ותבקשו מהמשתתפים לבחור: "איזה כוחות קסם יש בכם שיכולים לסייע לחזק את הכוח להגיד לא?" סבב שיתוף או שיתוף בשלישיות

ה. דיון פתוח או כתיבה אישית סביב השאלה "איך נחזק את הכוחות האלו?"

3) איך לשמור על גופינו:

* תרגול הרעיון של מרחב אישי מוגן ובטוח:

כל משתתף/ת מסמן את המרחב האישי המוגן שלו על ידי חבל או מעגל אבנים אם עובדים בחוץ.

משחקים בזוגות – כל פעם אחד המשתתפים/ות מזמין את השני להתקרב אבל מסמן לו "עצור" ביד ברגע שהשני התקרב יותר מידי. עם בנות מתבגרות מומלץ להוסיף לתרגיל הזה אמירה ברורה: "זה המרחב האישי המוגן והבטוח שלי! רק אני קובע/ת מי מתקרב אליו ואיך!"

* טיפ קטן לעבודה עם בני נוער בנושא הזה:

 

בקרב בעלי החיים, על פי רוב הנקבות הן אלו ש"קובעות" מתי הזכרים יזדווגו איתן. כלומר: הנקבה מתחילה את הייחום אבל לוקח לה זמן עד שהיא מגיעה לביוץ ומוכנה באמת להזדווגות. רק כאשר הגוף שלה מוכן – הזכר אכן יזדווג איתה ובדרך כלל הוא משקיע מאמץ ארוך לחזר אחריה ולהוכיח לה שהוא ראוי לה.

 מומלץ לראות עם בני הנוער סרטוני טבע או תמונות המדגימות תהליך כזה – לדגוגמא:

– טווס המחזר אחרי טווסית במשך זמן ארוך

– זכר של יעל מחזר אחריה זמן רב, בינתיים הוא צריך להילחם עם זכרים אחרים ולהוכיח לה את כוחו – היא זאת שבוחרת האם ומתי הזכר הזה מתאים לה

ההתבוננות בבעלי חיים אלו יכולה להציף את השאלה "מי קובע" לגבי קשר אינטימי בין בנים לבנות, ולהעניק כוח לנערות ולגיטימציה להיות בעמדה של מישהי שיש לה זכות להחליט מה ומי מתאים לה.

4) איך לזהות מצבי סיכון

נדבר על החשיבות של כוח המודעות ושל הכוח לקחת אחריות כחלק מהיכולת

 "להיות גדול, עצמאי, לעשות דברים של גדולים".

נכין בחדר 3 פינות או 3 בריסטולים עם כותרת: רמזור ירוק, רמזור כתום מהבהב ורמזור אדום.

נחלק למשתתפים פתקים עם מספר סיטואציות מוכרות מחיי הבילוי של בני נוער ונבקש מהם לחלק את האירועים לרמזורים הנכונים. לדוגמא:

רמזור ירוק:

הלכתי למסיבה עם חברים שאני מכירה וסומכת עליהם. החלטנו מראש על נהג תורן

רמזור כתום מהבהב:

* פגשתי במסיבה בחור לא מוכר והוא הציע לי לשתות מהכוס שלו

* הרגשתי ששתיתי יותר מידי. נשארתי לבד בחדר בבית של חברים לא ממש קרובים עם חלק מהבנים וכל החברות שלי הלכו לרקוד.

רמזור אדום:

* אני רואה מישהו "מנסה להזרים" נערה שתויה

לאחר מכן נקיים דיון מה כל אחד מאתנו היה עושה כאשר הוא נתקל בהתנהגויות של רמזור כתום או אדום:

כתום מהבהב: מצבים שמאותתים לי שמשהו לא טוב עלול להתרחש. אני צריך/ה לעצור, לצאת מהסיטואציה, לבקש עזרה ממישהו שאני סומך/ת עליו.

אדום: לעצור מידית את הארוע ואם לא הצלחתי לבד – לבקש עזרה או לקרוא למשטרה

כאן המקום להדגיש שוב שלבקש עזרה זה כוח ולא חולשה!

מומלץ לצפות עם הנערים בהרצאת טד של טוני פורטנר "קריאה לגברים" או לחפש קטע אחר מתוך סרט, יו טיוב או סדרת ריאלטי, שבו אפשר לראות בברור את ההשפעה ההרסנית של מושפעות, וקושי לעמוד על שלך מול משהו שמתרחש ואתה לא מסכים איתו.

* לפעמים הרבה יותר קל לדבר באופן כנה ואמיתי דרך הרחקה והזדהות עם דמות בסרט או סיפור – ומתוך כך לדבר על עצמנו.

5) ללמד ערכים חשובים (אלטרנטיבים לתפיסה המאצ'ואיסטית) מגיל הכי צעיר שאפשר כגון:

" לבקש עזרה זה כוח "  ,"לשתף ברגשות זה מעשה אמיץ  "     "לשמור על חבר זה לא לשטנקר"

פעילות למתבגרים:

לשים את קלפים הכוחות האלו במרכז בריסטול (כל קלף על בריסטול נפרד):

הכוח לבקש ולקבל עזרה, הכוח לשתף ברגשות, הכוח לקחת אחריות, הכוח להפסיק.

(אפשר כמובן לבחור כוחות אחרים או נוספים לפי שיקול דעתכם)

דבר עם המשתתפים על הנושא של הטרדה מינית (ולפעמים גם על אונס – אם הקבוצה בשלה לכך אפשר להתחיל מצפיה משותפת בכתבה על אירוע של פגיעה מינית בנערה שהתרחש לאחרונה ) – ואז ניתן להם זמן להסתובב בין הבריסטולים ולכתוב על כל אחד מהם את האסוציאציות שעולות להם סביב הכוחות האלו, ואיך הם יכולים לתרום למניעה של הטרדה או פגיעה מינית.

אפשר לסיים בכך שכל קבוצה תמציא סלוגן (משפט מפתח או אפילו שיר ראפ) לאחד מהבריסטולים.

6) פעילויות לעידוד תפיסה גמישה ומורכבת יותר של גבריות:

"על מנת לשנות את המצב, חשוב לחזק מודלים חלופיים של “גבריות” שמוערכים ומחוזקים על ידי מוסדות החברה  " אומר אביב יהלום:

"לא ניתן לבקר את תרבותם של בנים מבלי להציע חלופות להבניית גבריותם. כל עוד גבריות מסורתית מהווה מודל לגיבוש הזהות המגדרית בקרב מספר רב של נערים, תהווה האלימות כלי מרכזי בתהליכי גיבוש וזהותם של לא מעט נערים. על מערכות החברה השונות לפעול כדי לאפשר לנערים לחוות עצמם כבעלי ערך גם כשאינם עומדים בתקן אחיד של גבריות ולעזור להם להבנות את זהותם בעזרת פרקטיקות שאין בהן ביטויי תוקפנות אלא מידה רבה יותר של זיקה ויחס לאחר, רוך, רגישות ואמפטיה  ".         

פעילות לבנים בגילאי 11 -18:

נשים במרכז החדר תמונות שונות של גברים המשדרים נוכחות גברית שונה (ניתן לחפש באינטרנט ולהדפיס):

גבר לוחם, גבר עם שרירים חזקים, גבר מטפל בתינוק, גבר שקורא ספר או סורג וכדומה.

נזמין את הנוכחים לאסוציאציות חופשיות לגבי כל תמונה – אפשר בשיחה או בכתיבה, או לרשום על פתקים ולשים בקופסא שנכין מראש ליד כל תמונה (באופן הזה לא ידעו מה כל אחד כתב וכך נעודד שיתוף יותר כנה)

ניתן להעשיר פעילות זו עם הקלפים של ארץ יצורי הנפש – לבקש מהמשתתפים לבחור קלפי כוחות ושדונים שלדעתם מאפיינים כל גבר שמופיע באחת התמונות.

לאחר מכן נקריא את האסוציאציות שנכתבו סביב כל תמונה ונזמין לשיחה וחשיבה בנושא של "מיהו הגבר המודרני? האם ניתן לקבל סוגים שונים ומגוונים של גבריות בחברה שלנו?"

מומלץ להשתמש בקלף הכוח לקבל את מי ששונה כקלף המוביל בשיחה זו ולחפש קטעים קצרים של סרטונים על דמויות מוכרות מתוכניות ריאלטי או זמרים מוכרים שמיצגים "טיפוסי גבריות" שונים.

דמויות אלו מעוררות הזדהות ולפעמים קל יותר לתת קרדיט לגבריות לא מצ'ואיסטית מתוך ההזדהות עם גיבור תרבות – מאשר למישהו מבני הנוער שסביבי.

7) כוח המנהיגות – מול שדון השתלטנות ושדון המושפעות:

נשים את הקלף של כוח המנהיגות במרכז החדר ומולו את שדון השתלטנות ושדון המשופעות

 דיון סביב השאלה "מהי מנהיגות אמיתית?"

האם מנהיגות אמיתית מבוססת על כוח, הפחדה, שליטה על האחר?

או על יכולתו של המנהיג להיות אמפתי, להתייחס לצרכים של האנשים שהוא מנהיג אותם?

מומלץ להעשיר את השיח על ידי צפייה בתמונות או סרטונים קצרים / כתבות על מנהיגים שונים בעולם ואפילו על סוגים של מנהיגות בקרב מינים שונים של בעלי חיים.

מתוך כך נדבר על לחץ חברתי ועל ציות עיוור למנהיג שהופך להיות למעשה ניצול של כוח המנהיגות לרעה ועל הקשר לפגיעות מיניות . מומלץ לצפות עם מתבגרים בהרצאת טד של טוני פורטנר "קריאה לגברים" גם בהקשר הזה.

** חשוב:

להזכיר בשיחה הזו שמנהיגות אמיתית היא גם מנהיגות פנימית. מי שפונה לעזרה כאשר הוא רואה התנהגות לא הולמת של חבר או של "מנהיג החבורה" – הוא לא "שטינקר" אלא ילד אמיץ שלוקח אחריות ומנהיגות!

 

לסיכום

בספרה המרגש "נחשים וסולמות בדרך הביתה" כותבת דנה ברנזון:

" רסיסים. החיים שלי הם בעצם רסיסים. המון זמן רק אספתי את הרסיסים בלי כל מושג מה אעשה איתם…

לא ידעתי אם אפשר להחיות אותם ואותי  "

זה המשפט הפותח את הספר שהיווה חלק ממסע שיקום מפרך ועוצמתי שנים אחרי שעברה אונס קבוצתי בגיל 15.

בסיום הספר היא כותבת משפט שמלווה אותי במשך שנים, מחזק גם אותי וגם מאות נפגעות ונפגעי פגיעות מיניות שפגשתי וליוויתי לאורך השנים שלי כפסיכולוגית:

"אני יצירה של החיים – אני לא קרבן של הנסיבות"

 

מי ייתן וכל אחד ואחת מאתנו תצליח לאמץ משפט זה וליישם אותו בחייה האישיים ובעבודתנו עם ילדים ובני נוער.

מי ייתן ונזכור שיש לנו זכות וחובה לגדל ילדים שמרגישים שהם יצירה של החיים ולא הופכים להיות קרבנות של הנסיבות, או כאלו שהופכים אחרים לקרבנות!

 

נספח:

איך מזהים שילד או נער/ה עברו פגיעה מינית או התמכרו לסמים ואלכוהול?

יש מספר סימנים שכדאי להכיר ולדעת שהם עלולים לשקף מצבים אלו. אם אתם נתקלים בילד /ה שמפגינים סימנים אלו – נסו לשוחח איתם ממקום אוהב ודואג ו/או לפנות לעזרה מקצועית:

מצוקה רגשית, שינוי פתאומי בתפקוד

שינויים קיצוניים במצב הרוח

סימנים של הקלה זמנית מהמצוקה שבה היה נמצא בתגובה לצריכה של החומר מהווה סממן בולט להתמכרות

חוסר שליטה המלווה בביקורת עצמית קשה

הסתגרות או חיפוש חברה שלילית

אנשים שהופכים עסוקים בשימוש: משקרים לעצמם ולסביבה שלהם, מרחיקים מעצמם אנשים קרובים ועסוקים בלהסתיר ולתרץ את הפעולה שהם עושים למען ההתמכרות – אמורים לעורר אצלנו דאגה.

* אם אתם מכירים ילד/ה נער/ה שמפגינים משהו מהסימנים האלו – פנו לעזרה של אנשי מקצוע!

 זכרו: ככל שעובר הזמן – ההשלכות ההרסניות של פגיעות מיניות או התמכרות רק הולכות ומצטברות והטיפול הופך להיות יותר מורכב וקשה

 

ביבליוגרפיה:

יהלום אביב (2011) "יצאת גבר" מאמר באתר של מכון יסודות

https://yesodot3.co.il/2011/08/11/machoism-and-group-rape-what-to-do/

יהלום א. 2019) "מה הופך ילדים בני 12 לאנסים אכזריים?" כתבה באתר מאקו

https://www.mako.co.il/women-agenda/Article-1ed90182b1bfb61026.htm

 

גל ליאור (2011) "האם וכיצד לדבר עם בני נוער על אונס קבוצתי", מאמר באתר יסודות

https://yesodot3.co.il/2011/08/11/how-to-speak-with-teenagers-about-group-rape/

פורטנר טוני (2010): קריאה לגברים", הרצאת טד

https://www.ted.com/talks/tony_porter_a_call_to_men/transcript?language=he

 

שניידר עפרה (2011) דינמיקה של אונס קבוצתי, מאמר באתר מכון יסודות

https://yesodot3.co.il/2011/08/11/group-rape-dynamic-theoretical-explenations/

אפרת מעיין

אפרת מעיין

פסיכולוגית קלינית, מומחית בטיפול במכורים ונוער בסיכון, יוצרת שפת "ארץ יצורי הנפש"
ומנהלת את המרכז לטיפול בעזרת בעלי חיים ברטורנו - קהילה לגמילה מהתמכרויות