כוחות קסם לריפוי שדוני דחייה חברתית

אפרת מעיין, פסיכולוגית קלינית ויוצרת "ארץ יצורי הנפש"

כולנו "חיות עדר":

כבני אדם נולדנו עם צורך טבעי בשייכות – צורך זה הוא אחד מהצרכים הבסיסיים ביותר בנפש האנושית וילד או מבוגר שלא מצליחים לקבל מילוי לצורך הזה – עלולים לחוש מצוקה גדולה.

פרמידת הצרכים של מאסלו (מאסלו, 1968) – היא ביטוי לתפיסה שאומרת שכל צורך יכול להתמלא רק אחרי שהצורך הקודם התמלא. כלומר: ילד שלא קיבל מספיק תחושה של אהבה ושייכות – יתקשה לפתח הערכה עצמית טובה ותחושה של מימוש עצמי.

ילדים יעשו הכל על מנת לחוות שייכות  במשפחה או בחברה שלהם. ואם זה לא הולך בדרך החיובית – הם יחפשו דרך שלילית למלא תחושה זו. במהלך הילדות התחושה ש"אני כמו כולם" מאוד חשובה לילדים. רק בגיל ההתבגרות – חלק מהם מחפשים דווקא את ההיפך "אני שונה ואחר" – אבל בכדי שנער/ה מתבגרים יוכלו לצאת למסע אמיתי למצוא את הייחודיות שלהם – הם זקוקים קודם כל לקרקע יציבה ולתחושה בסיסית של שייכות וקבלה למש/פחה, חברה או תרבות – ומשם לחפש את הדרך הייחודית שלהם.

תחושת השייכות קשורה גם לגורמים פנימיים וגם לגורמים חיצוניים:

גורמים פנימיים לדחייה חברתית:

"מסוגלות חברתית מוגדרת כיכולת להשיג תוצאות מוצלחות מן האינטראקציות עם אחרים ולהימנע מתוצאות שליליות . על פי גישה זו, הילד הדחוי מתקשה בתפיסה ובעיבוד המידע החברתי,  הוא אינו מפרש נכון את הרמזים החברתיים (כמו שפת הגוף, הבעות הפנים, טון הדיבור, קשר העין ועוד), זאת בשל קושי משמעותי ביכולת "לראות" את האחר על תכונותיו, רגשותיו ומחשבותיו" (יעל אברהם..). 

הרבה ילדים דחויים מפגינים יכולת נמוכה בתחום המיומנויות החברתיות – מסיבות מולדות / נוירולוגיות, לדוגמא: קשיי קשב  וקשיים בוויסות רגשי – המלווים אימפולסיביות וקושי לקרוא את המפה החברתית, ילד מתפרץ לדברי האחר, מתקשה לכבד מרחב, רגיש מאוד. רגישות יתר המלווה בתפיסת עולם שלילית ונטייה לפרש כל דבר באופן אוטומטי כנגדי ועוד…

 תחושת שונות יכולה לנבוע מליקויי למידה, ליקוי נוירולוגי או פיזיולוגי, רגישות יתר, אבל מהצד השני – גם כישרון מעל הממוצע, אופן חשיבה "מחוץ לקופסא" ויצירתיות מעל הממוצע. לא בכדי הרבה אמנים ומדענים גדולים – חוו דחייה חברתית בילדותם. לדוגמא: קרל יונג – אחד מגדולי הפסיכולוגים, שפיתח תורת הנפש עמוקה ומרתקת – מתאר את ילדותו כתקופה של "רגישות ופגיעות, בדידות…הייתי שקוע עמוק במשחק שלי ולא יכולתי לשאת מבטים חקרניים או שיפוטיות בעת ששיחקתי.. כשהתוודעתי אל בני כיתתי המחוספסים הם הרחיקו אותי מעם עצמי… הם כפו עלי להיות שונה מן הדימוי שהיה לי על עצמי" (יונג ק.ג. עמ'30-31, 1993)

לפעמים אבדן קשה או טראומה שילד עבר – עלולים לגרום לו לחוש שונה מאחרים ולהסתייג מקשר חברתי. לדוגמא – ילד שחש שהוא "פגום" או "שווה פחות" מכיוון שאין לו אבא או מכיון שעבר התעללות / פגיעה מינית וכדומה

גורמים חיצוניים:

חוסר שייכות יכול לנבוע משוני סביבתי: צבע עור, השתייכות עדתית או דתית, שינוי מקום מגורים או ארץ וכדומה. הסביבה של הילד דוחה אותו עקב סטיגמות ולא בגלל מי שהוא או איך שהוא מתנהג. בדרך כלל ילד עם כישורים חברתיים טובים יכול לפצות על דחיה ראשונית כזו אבל לא תמיד זה קשור בכלל ליכולת שלו. לצערי נתקלתי בסיפורים קשים של תיוג ודחיה של ילד על ידי ילדים אחרים ואפילו על ידי צוות חינוכי בגלל מוצאו ששונה מרוב הילדים (אתיופי, רוסי, מזרחי, אשכנזי וכדומה).

דוגמא מרגשת למצב כזה – וגם להתמודדות איתו, ניתן למצוא בספר הילדים הנפלא "תום החתול הכחול" (טלרק י., 2000) – ספר העוסק בחתול ש"נולד כחול במשפחה של חתולים אפורים ומכובדים":

אני משתמשת בספר הזה עם ילדים שחשים שונים או דחויים במשפחה או בסביבה שלהם על מנת לסייע להם לעורר את הכוחות שלהם להתמודד עם המצב ולהעביר להם מסר שגם להם יש עוצמה וייחודיות.

לפעמים ילד דחוי משחזר חוויה של דחיה משפחתית מגיל צעיר, שנוצרה מסיבות שונות (חוסר התאמה בטמפרמט בין הילד להוריו, ילד שנולד עם ליקוי מסויים ולא עמד בציפיות של ההורים, ילד שמזכיר לאחד מההורים את בן הזוג שאני כועס עליו בזמן משבר זוגי, הריון לא רצוי, לידה בגיל צעיר מידי של ההורים או בזמן שיש עומס גדול מידי והתינוק שנולד מרגיש כמכביד עליהם ועוד) . במצב כזה, הרבה פעמים הילד עצמו מתנהג באופן שגורם לאחרים לדחות אותו: מציק, מעליב, עושה דברים דוחים – כל זה באופן לא מודע בדרך כלל. השחזור הוא כמו "תקליט תקוע" שוזר שוב ושוב לאותה חוויה ללא יכולת לצאת או להירפא ממנה…והדרך לשנות זאת היא על ידי מודעות ומתן ריפוי לתחושת הדחייה המקורית הבסיסית

התוצאה: הרבה שדונים משתלטים על הנפש של הילד הדחוי: שדונים של קורבנות, קיפוח, כעס, חוסר שייכות ועוד. הם מובילים פעמים רבות לתחושה שלא מבינים אותי ולא מקשיבים לי, בדידות, זעם, חיפוש שייכות בדרכים הרסניות, הסתגרות, פגיעה קשה בדימוי ובערך העצמי, ייאוש ובמצבי קיצון – גם אובדנות.

"חבר מביא חבר":  

שדונים באים בחבורות והם אלופים בלהפעיל אחד את השני – לדוגמא שדון החוסר ביטחון (הקטנה עצמית) או החוסר שייכות, עלול להוביל את הילד לעשות דברים מעצבנים בכדי לגייס תשומת לב כלפיו – ובעצם נוצר כאן מעגל סגור שמוביל לעוד דחייה וביקורת כלפיו.

אבל –

שדונים לא משתלטים רק על הילד הדחוי…אלא גם על הילד הדוחה, זה שמייצר את הדחייה החברתית או את החרם:

חשוב להבין שאם אנחנו רוצים לטפל בדחייה חברתית – צריך לטפל בשני הצדדים…

גם ילדים שדוחים ילדים אחרים אחרים מאותתים על מצוקה וקושי.

הילד הדוחה הוא בדרך כלל ילד שנאבק על מקומו החברתי מתוך מצב שבו הוא עצמו נשלט על ידי שדון ההקטנה העצמית והחוסר ביטחון. על מנת לפצות את עצמו ולהסתיר שדונים אלו – "מתייצבים לעזרתו" שדון ההתנפחות, שדון השתלטנות והצורך להקטין אחרים – בשביל לחוש את עצמו חזק יותר או שווה יותר. לפעמים לילד הדוחה יש כוח מנהיגות אבל הוא מנצל אותו למקומות שליליים.

חשוב שנזכור את כל זה! כשנדע להבחין בשדונים ש"מסתתרים" מתחת להתנהגות הנגלית – נוכל להעניק מענה רגשי נכון והעצמה אמיתית גם לילדים הדוחים . רק כך נוכל לעצור את מעגל הדחייה.

השעיר לעזזאל – השלכת הצל:

תופעת השעיר לעזזאל קשורה למנגנון נפשי ארכיטיפאלי: כולנו נוטים להכחיש חלקים והיבטים לא אהובים של עצמנו…. חלקים אלו מושלכים על מישהו אחר שמשהו בהתנהגותו או במהותו מזכיר לנו את ההיבטים הלא אהובים שלנו – ואז אנחנו דוחים אותו.

לדוגמא: אם יש לילד קושי להביע חולשה, נזקקות ופגיעות, מתוך חשש להיפגע או מתוך פחד שלא יעריכו אותו – הוא עלול לדחות ילד אחר שמביע היבטים כאלו

על מנת לצמצם תופעה זו – חשוב שנעזור לילד הדוחה להכיר בחלקים הדחויים בתוכו ולהפסיק להשליך אותם על ילד אחר. זו עבודה מרתקת שניתן להתחיל על ידי כך שנברר עם הילד: "מה התכונה או מה השדון שאתה הכי לא אוהב בילד הדחוי" ואז נבקש ממנו באומץ לבדוק האם השדון או התכונה הזו נמצאת גם אצלו. עבודה כזו של מודעות והסכמה "להחזיר את השלכה הביתה" יכולה להיעשות עם ילד כבר מכיתה ג'  או ד'. מומלץ להעזר ברעיון של טיפוח המודעות העצמית והאומץ להכיר בשדונים שלנו, דרך הפרק על בונן המתבונן בספר "המסע לשדונזיה" (מעיין א. 2016)

אז מה עושים?? איך מעוררים את הכוחות שיעזרו לילדים לצאת מהמעגל העצוב הזה של דחיה חברתית?

הכלים של ארץ יצורי הנפש מסייעים לנו לעזור לילד קודם כל לזהות ולהכיר את הכוחות שיש בו – וכך לחוות העצמה וחיזוק לביטחון ולדימוי העצמי. כשנבוא לטפל בילד דחוי – אני מציעה דבר ראשון לפרוס בפניו את קלפי הכוחות ולשאול אותו איזה כוחות קסם יש בו?אפשר להיעזר בהורים ומורים שיוכלו לספר לנו על עוד כוחות שקיימים בילד גם אם הוא לא מייד רואה אותם , ולהעצים אותו בכל פעם שהוא משתמש בכוח זה או אחר בטיפול, בכיתה או בבית. מומלץ לעשות טבלת מעקב אחרי הכוחות (ניתן למצוא אותה בחוברת התרגול של ארץ יצורי הנפש):

לאחר מכן ניתן לבדוק איתו איזה שדונים מנהלים אותו כאשר הוא במצב שבו הוא חש דחייה חברתית ולעזור לו להבין שהרבה פעמים החוויה הסוביקטיבית שלו קשורה לפרוש שהוא נותן לסיטואציה.

לדוגמא: שימוש במודל אפר"ת עם ילד שחש דחייה חברתית בגלל משחק בין ילדי הכיתה:

מודל אפר"ת בשפת יצורי הנפש:
ארוע: ילדים עטפו אותי בצלוטייפ

פרוש: מושפע מהמחשבות האוטומטיות השליליות הניזונות מדפוסי החשיבה של השדונים: "לא אוהבים אותי" "אף פעם לא יהיו לי חברים"
רגש:  ייאוש, בדידות, זעם שמופנה פנימה
תגובה: לא מוכן לבוא יותר לבית הספר או לפעילות חברתית, מחשבות אובדניות

 

כוחות הקסם מאפשרים למצוא מחשבה חילופית חיובית ופתרונות הולמים למצב!!    נצליח לשנות את הרגש והתגובה אם נלמד לזהות שהפרוש נובע מהשדונים ואז נוכל לבחור להיות "לוחמי אור" (מהספר המסע לשדונזיה, מעיין א. 2016), כלומר:

לבחור להקשיב לקולות של הכוחות במקום של השדונים, וכך לשנות את הפרוש ולהתבונן על האירוע מזווית אחרת ובאופן הזה הרגש משתנה, ומתאפשרת יכולת להגיב באופן אפקטיבי ובריא. את האפשרות הזו בחנתי עם אותו ילד שבסופו של דבר הבין שלמעשה הארוע שבו עטפו אותו בצלוטייפ היה חלק ממשחק ושובבות של בני כיתתו ולא ניסיון להשפיל אותו באופן ספציפי. היו עוד ילדים שעשו להם את אותו הדבר ולא היתה בכך כוונה רעה. כך ראינו למעשה שהכוח להתבונן על דברים מזוית אחרת – העניק לו אפשרות לתת פרוש אחר לסיטואציה "שיחקו איתי באופן שלא היה לי נעים" במקום "השפילו אותי".

באותה מידה חשוב מאוד גם לעזור לילד הדוחה להבין שהתנהגותו מושפעת מהשדונים שלו. ולשוחח איתו ועם כל הקבוצה או הכיתה – על ההבדל בין כוח מנהיגות חיובי לשלילי, ועל העוצמה שיש בכוחות נפשיים כגון חמלה, קבלת השונה וכוח החברות.

תיווך חברתי וטיפול קבוצתי הם מענה חשוב מאוד עבור ילד שחווה דחייה עקב קשיים בקריאת המפה החברתית. כאשר אנחנו מסבירים לילד שיש לו קושי בקריאת המפה החברתית, ואומרים לו שזה משהו שנולדים איתו וזו לא אשמתו – יש הרבה פעמים הקלה רגשית ומוכנות לגייס משאבים להתמודדות. חשוב להסביר לילד שהיכולת החברתית היא כמו כישרון שאו שיש לך או שאתה צריך לטפח – כמו שלא כל אחד נולד מוכשר בציור או בנגינה או בכדור רגל – כך לא כל אחד נולד מוכשר בתחום החברתי. אבל – ניתן בהחלט לעזור ולשפר את המצב וללמוד את "השפה החברתית" כמו שלומדים כל שפה אחרת.

 טיפול רגשי פרטני חשוב במקרה שילד או מתבגר משחזר דחיה שעבר במשפחתו – במקרים אלו מאוד מומלץ גם על טיפול משפחתי או הדרכת הורים. או כתוספת לטיפול הקבוצתי – בכדי לעזור לילד לחזק דימוי עצמי ולעבד משקעים שהוא סוחב עקב הדחייה החברתית.

לסיכום:

באופן כללי חשוב מאוד לדבר עם ילדים על העוצמה שיש להם כאשר הם משתמשים ב "כוח לשתף במחשבות ורגשות" ו"בכוח לבקש ולקבל עזרה" . ככל שנלמד ילדים להשתמש בכוחות אלו מוקדם ככל הניתן – נוכל לצמצם מצבים עצובים שבהם ילד חווה דחייה חברתית, שיימיניג ברשת או חרם – מסתיר זאת, לא מספר על כך וצובר בתוכו תסכול וייאוש.

למצב זה אני קוראת "חגיגת שדונים" – והבעיה היא שככל שילד ישים על עצמו מסכות ולא ישתף ברגשותיו – "החגיגה" הזו רק תלך ותעצים בתוכו. וזה שעלול להוביל לדיכאון, עצבנות, הסתגרות ולפעמים אפילו לאובדנות.

יש לנו מה לעשות כמטפלים, מחנכים והורים על מנת לעזור לילד הדחוי!

חשוב שכולנו נזכור להשתמש בכוח לראות ובכוח להקשיב.

 כך נוכל ליצור סביבה בטוחה עבור כל ילד בכדי שהוא יוכל לשתף אותנו ברגשותיו האמיתיים ולבקש עזרה כאשר הוא נקלע למצוקה רגשית. ילדים הם עם נפלא אבל באופן טבעי המאבק שלהם על המקום החברתי – עלול לגרום להם להתנהג באופן מאוד אכזרי לפעמים – לא פחות ממבוגרים…. ועלינו מוטלת החובה להתבונן ולזהות מצבים כאלו, לעזור להם להאמין בכוחות שיש בהם ולכוון אותם להשתמש בהם באופן חיובי.

בבליוגרפיה:

אברהם י. (2011) לפתוח את שער הזכוכית, אתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2666

אברהם י. (2018) אין מצב שמפנים את הגב,

http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2704

טלרק י. (2000) תום החתול הכחול, הוצאת לנגה, תל אביב

יונג ק.ג. (1993) זכרונות, חלומות, מחשבות, הוצאת רמות תל אביב

מעיין א. (2016) המסע לשדונזיה, הוצאת מעיין, צפרירים

Maslow, A. (1968). Toward a Psychology of Being. New-York: Van Nostrand

https://he.wikipedia.org › wiki › תאוריית_הצרכים