להזמין מפלצות ושדונים הביתה

כוחן של מטפורות בתהליך הטיפולי ובסיוע לצמיחה ומודעות עצמית

חשיבות ההכרות עם היבטי צל לתהליך התפתחות הנפש
מתוך הרצאה בכנס "המפלצת ואני" – אוקטובר 2017

מה הן מפלצות? מה כל כך מושך אותנו בהן? איך הן קשורות להתפתחות ילדים ולטיפול רגשי?

מפלצות מפחידות אותנו מאז שהיינו ילדים אבל בו זמנית גם מהלכות עלינו קסם…מושכות ומרתקות. בעולם הילדים מפלצות תפסו מקום של כבוד כבר מזמן: ספרי ילדים רבים נכתבו על המוטיב הזה, מיתולוגיות, סרטים ותוכניות טלוויזה שמושכים מליונים ברחבי העולם. אפילו תערוכה שלמה הוקדשה להן במוזאון ישראל כל הקיץ ובהשקעה עצומה…. למה?? מה יש בהן שהן כל כך מרתקות אותנו?

אצל הילד הקטן, מפלצות מהוות דימוי לפחדים ולרגשות אסורים שמושלכים החוצה – ואז תופסים צורה וחוזרים אליו כמו בומראנג . כלומר: הילד שפוחד מהמפלצת בעצם פוחד מהיצרים, מהרגשות האסורים ומהפחדים של עצמו….

מפלצות אצל המבוגרים נוצרו פעמים רבות מאותו תהליך בדיוק:  אנחנו משליכים היבטי צל, כלומר חלקים דחויים ולא אהובים בתוכנו – על אחרים ואז מפחדים ממפני "המפלצתיות" של אותם אנשים שהשלכנו זאת עליהם. לכן נוצרות סטיגמות על עמים וקבוצות אתניות שונות, פחדים ארכיטיפלים מזרים ולצערנו זה עלול להגיע גם לרצח המונים עקב השלכת המפלצתיות על עם שלם…

וברמה התוך אישית:

אנחנו נמשכים למפלצות כי הן חלק מעצמנו…כי המפגש איתן יכול להיות עוד חלון ושער אל מחוזות נשכחים או מוזנחים בארצות הנפש שלנו. כולנו מזניחים רגשות מסוימים, מדחיקים פחדים, כעסים, קנאות…דברים שאנחנו או החברה סביבנו מחשיבים כאסורים, לא ראויים, מביישים או מגעילים. מפלצות מייצגות כוחות אפלים בנפש, את הצדדים השליליים של "ארכיטיפ האם הגדולה הבולענית"  או של "ארכיטיפ האב – המסרס והמעניש", והיבטי צל (חלקים לא מודעים) שלא התוודענו אליהם – לכן הן כל כך מפחידות.

אותם חומרי נפש שהושלכו למרתפי האישיות שלנו – לא נמחקו ולא נעלמו – להפך! ככל שהזנחנו אותם והתכחשנו להם – הם רק עוד יותר גדלו, התעבו, נקשרו זה לזה כמו "חגיגת שדונים" אחת גדולה והתנפחו עוד ועוד עד שהגיעו לממדים מפלצתיים. כאשר נסיבות החיים ומערכות יחסים שונות מאפשרים להם לצאת – אותו רגש מקורי שהתנפח והפך למפלצת עלול להיות אימתני, הרסני כלפי הסביבה או כלפי עצמנו, ולפעמים אפילו קטלני.

 זו בדיוק הסיבה למה כל כך חשוב להכיר אותן – את המפלצות שלנו ולהכיר בהן! לכל אחד מאתנו יש מפלצות מוחבאת "בארון או במרתף" של הנפש, ולפעמים חלקן כבר ממש גלויות ומנהלות אותנו: מפלצות של זעם, מפלצות של עלבון או פגיעה, מפלצות של ייאוש, פחד וחרדה, מפלצות חשיבה שמעוותות לנו את היכולת להכיר במציאות כפי שהיא…

      וכדאי שנלמד להכיר בסיבות שגרמו להיווצרותן, להכיר בכאב ובסבל המקורי שהן נוצרו ממנו – לתת לו מקום. להתיידד איתן ולהעניק להן חמלה וטיפול. אחרי הכל – חלקן בהחלט קשורות לעולמו של הילד/ה הפנימיים שלנו ולכאבים שהוא סוחב.

ככל שנכיר במפלצות הפנימיות שלנו – נרוויח התרחבות הנפש, נרוויח עוד מגוון שלם של צבעים רגשיים שיכנסו לחיינו, נרוויח חופש פנימי שמתאפשר כאשר הן מפסיקות לנהל את התנהגותנו ורגשותינו, או כאשר אנחנו מפסיקים להשליך אותן על אחרים ולריב עם העולם… והכי חשוב: נרוויח סוגים מבורכים של אנרגיה נפשית שהן עשויות להביא לנו כגון יצירתיות, אומץ לפרוץ מחסומים, משחקיות. והמון אנרגיה נפשית שתתפנה לנו כאשר נפסיק להשקיע אותה בנסיונות לברוח מפניהן או לסגור את הדלתות שלנו בכדי שהן לא יכנסו!!

 דוגמא יפה לכך ניתן לראות בסרטון "משל המלך והמפלצת" (ביוטיוב)

הסרטון מתאר מפלצת שבאה לארמון המלך כאשר המלך הולך לנפוש ונרדם… השומרים של הארמון מנסים לגרש אותה ומתייחסים אליה בזלזול ושלילה – וככל שהם עושים זאת המפלצת גדלה וגדלה עד שהיא פורצת את קירות הארמון ומתיישבת על כיסא המלכות. רק אחד השומרים שנשאר בעמדה של צופה – רואה כל זאת ורץ לקרוא למלך. המלך חוזר איתו לארמון, אך בניגוד לשומרים – הוא מברך את המפלצת ומזמין אותה להיכנס ואפילו מציע לה להתקלח באמבטית הזהב שלו כדי שיהי לה ריח טוב…. עם כל מילה של קבלה, חמלה וטוב לב של המלך כלפי המפלצת שלו – היא הולכת וקטנה עד שלבסוף נעלמת לגמרי.

אני מסכימה כמעט עם כל מילה בסרט הזה: כמה חשוב לקבל את המפלצת, להכיר בה, להתיידד איתה, להקשיב לה, לנהל איתה דיאלוג… וכמה חשוב שהמלך (המייצג את הסלף או את "מרכז השלטון הפנימי" = האגו) לא יעלם ו"ירדם בשמירה" מבלי לשים לב מה נעשה בממלכה הפנימית שלו…כמו שחשוב שהמודעות שלנו תהיה ערנית ולא ניתן להיבטי צל לא מודעים להשתלט עלינו.

 אבל אני חולקת על הסיום של הסרט: המפלצות שלנו לא באמת נעלמות…לפעמים זה מרגיש ככה אבל חשוב שנזכור שתמיד הן מחכות איפשהו בפינה להזדמנות הבאה. מה שכן נוכל לעשות איתן זה להזמין אותן הביתה ל"ארמון" הפנימי של הנפש": להכיר אותן, להקשיב להן, לקבל אותן וגם לזכור שבכל רגע נתון יש לנו בחירה האם לתת להן לנהל אותנו או לא. בעקבות תהליך אמיץ כזה, הן יכולות לקטון או לשנות צורה ולעבור טרנספורמציות מרתקות ואפילו להפוך מכוח נפשי הרסני לכוח מניע ומגדל.

"ארץ יצורי הנפש" היא שפה רגשית המעניקה כלים שמתאימים לילדים ולמבוגרים ודרכם ניתן להכיר את המפלצות האישיות שלנו באופן יצירתי וחוויתי. קלפי ארץ יצורי הנפש מחולקים ל"כוחות הקסם" המייצגים את כוחות האגו והסלף – אותם כוחות שמאפשרים לנו לחקור את פנימיותנו, לשלוט ביצרים ובדחפים, לכוון את ההתנהגות שלנו למקומות חיוביים, ולהניע את ההתפתחות הרגשית והרוחנית קדימה.

מצד שני – קיימים ה"שדונים" המייצגים, דרך טכניקה של "החצנה" (מייקל וויט ודיוד אפסטון)  את אותם קולות והיבטים פנימיים, שיש להם נטייה להשתלט עלינו ולנהל את רגשותינו והתנהגותנו למקום החוסם את ההתפתחות ומוביל לחוויה והתנהגות שלילית, פוגענית והרסנית – כלפי עצמנו או כלפי הסביבה.

בדיוק כמו בסרט "המלך והמפלצת" – אם לא נכיר בשדונים שלנו וננסה להדוף אותם, להתכחש אליהם ולסלק אותם מהמודעות – הם לא ייעלמו אלא להפך: ילכו ויתעצמו ויגדלו – עד שיהפכו למפלצתיים ויתפסו המון מקום בעולם הרגשי שלנו.

      דוגמא לכך ניתן לראות בסיפור של בחור צעיר שהתמכר לסמים ונכנס למעגל קשה של הרס עצמי. כאשר ביקשתי ממנו לזהות את המפלצת שמנהלת אותו – הוא סיפר וצייר את "מפלצת הייאוש" שמובילה אותו לרצות להפסיק את הטיפול ולפעמים אפילו להפסיק את חייו….

כאשר הזמנתי אותו להקשיב למה שהמפלצת אומרת, הוא זיהה הרבה שדונים שמסתתרים מתחתיה:

שדון הביקורת שמייצג קול פנימי האומר לו "אתה לא דתי טוב!!! יש לך מחשבות רעות על אנשים ואסור שיהיו לך".

"שדון ההקטנה העצמית" שאומר: "בחיים לא תצליח להיות תלמיד חכם! אתה לא שווה כלום"!

ו"שדון האכזבה והתסכול" שאומר: " אתה מאכזב את אבא שלך! הוא רצה שתהיה תלמיד חכם ותראה מה יצא ממך – אפס! מכור לסמים שרק מביא תסכול לעצמך ולכולם!"

ההקשבה והקבלה של המפלצת, וההבנה איזה שדונים מסתתרים מתחתיה – הובילה לפתח חשוב אל עולם הילדות של אותו בחור. בזכות זה הוא החל לדבר לראשונה על חוויות של ילד ששמו על כתפיו ציפיות גדולות, ולא הסכימו לקבל אותו כפי שהוא: ילד נבון עם בעיות קשב וריכוז, קצת ליקוויי למידה ובעיקר הרבה סקרנות וצורך בריגוש, וחוסר סבלנות ללמוד לימודי קודש…..

החוויות המצטברות שהוא מאכזב את אביו ולא מצליח לעמוד בציפיות הלכו והפכו למפלצת של שנאה עצמית וייאוש מעצמו ומהחיים – מפלצת שדחפה אותו לשימוש בסמים ואלכוהול על מנת לשכוח את הכאב. ההכרות האמיצה עם המפלצת לא העלימה אותה אלא אפשרה לו להתחיל לזהות את השדונים הנמצאים מתחתיה ולהתחיל להקשיב ולתת מקום וריפוי לכאב של אותו ילד – על מנת לחזק את כוחות ההחלמה.

בסרט "המלך והמפלצת" יש שומר אחד שנשאר בעמדת הצופה – הוא למעשה זה שחולל את המהפך:

עורר את המלך שנרדם על החוף – מהמקום האדיש שהוא נכנס אליו. גם כאן אנחנו רואים מטפורה נפלאה לפונקציה פנימית חשובה ביותר בתהליך הריפוי הנפשי – אותה פונקציה שנקראת "האני הצופה" – או בשפה של ארץ יצורי הנפש "בונן המתבונן" (דמות מרכזית בספר "המסע לשדונזיה").

תפקידו של הצופה / המתבונן הפנימי הוא לשמור על חלק מסוים מהתודעה ערני כך שהמודעות מסייעת לנו לזהות האם משתלטים עלינו שדונים או מפלצות, ולזכור לבחור בכוחות החיוביים במקום לאפשר לכוחות החוסמים ולהיבטי צל הפוגעניים להשתלט עלינו. בספר "המסע לשדונזיה", מגיע בונן המתבונן אל הילדים אחרי שהשדונים השתלטו על ארץ יצורי הנפש שלהם, ומלמד אותם כלים לזיהוי ואילוף שדונים ואיך לעורר כוחות קסם.

השומר שמעיר את המלך ומספר לו על המפלצת שהשתלטה על הארמון – הוא מטפורה נפלאה לאותה יכולת של האני הצופה להזהיר אותנו כאשר שדון משתלט על רגשותינו או התנהגותנו או על האופן שבו אנחנו תופסים את העולם. תפקידו לעורר את המלך – כלומר לעזור לנו לגייס את הכוחות החיוביים ("כוחות הקסם") לפני שהשדונים יתנפחו ויהפכו למפלצות…

דוגמא לכך ניתן לראות בטיפול עם ילדה בת 8 שעקב רגישות יתר, קושי בוויסות רגשי וחוסר ביטחון עצמי וחברתי – נכנסה להתקפת זעם קשה אחרי שילדים מהכיתה שלה קצת צחקו עליה אחרי שפספסה כדור.  המערבולת הרגשית הזו הובילה למחשבות אובדניות ולאקטים של סיכון עצמי: היא ברחה לכביש, אמרה שרוצה שתדרוס אותה מכונית ושרוצה "לרצוח את עצמה בסכין". בפגישת הטיפול שהתקיימה בסמוך להתפרצות הזו – היא זיהתה את השדונים שהשתלטו עליה בעזרת "בונן המתבונן" שלה: שדון הרגישות, שדון העלבון, שדון התסכול, שדון החוסר שייכות ושדון הכעס – כל אלו הפכו למפלצת גדולה של זעם ואובדנות. עצם הזיהוי של השדונים, הקריאה בשם למפלצת, היכולת שלה להתבונן בהם ולצייר אותם – היו צעד חשוב בדרך לעורר את "המלך" ואיתו את כוחות הקסם שלה. כאשר שאלתי אותה איזה כוחות יש בה שיכולים לעזור מול השדונים, היא נזכרה בהמון כוחות שקיימים בה כגון "הכוח לשחק ולהנות" הכוח להאמין בעצמי" "הכוח להתאושש אחרי משבר" ועוד. בהמשך דיברנו על הכוח שלה לסלוח לעצמה (על כך שפספסה כדור) ולסלוח לאחרים 0על כך שצחקו עליה). אז היא התבוננה בקלפי ארץ יצורי הנפש וגילתה את "הכוח לקבל את עצמי עם הפגמים שיש בי" ואמרה שזה הכוח שנחוץ לה עכשיו: לזכור שהיא ילדה מוצלחת ושווה למרות שלפעמים מפספסת כדור במשחק….

קבלה עצמית, מודעות ויכולת זיהוי הם כלים חשובים מאוד בהתמודדות עם מפלצות פנימיות. כלומר – מוכנות להתבונן להם בעיניים ולא לברוח מפניהן או לגרש אותן.

כדברי החכם הסיני צ'אונג צ'ה:

היה היה אדם שפחד מצילו

ותיעב את כפות רגליו

כדי להיפטר מהם – היה רץ.

ככל שהחיש את צעדיו – רבו טביעות רגליו

ככל שהגביר את מהירותו – היה צילו הולך לצידו.

הוא חשב לעצמו שהוא עדיין איטי מידי –

על כן מבלי שיפוש לרגע – רץ במהירות רבה

עד שאזלו כוחותיו ומת.

 

הוא לא הבין שלו היה עומד בצל – היה צילו נעלם

ולו היה עוצר במקומו – לא היה מותיר עקבות

איזו טיפשות…..

 

כלים חשובים נוספים שמסייעים לנו התמודד עם המפלצות הם הומור ויצירה.

השדונים של קלפי ארץ יצורי הנפש מצוירים בחן ובהומור ומאפשרים לילדים, בני נוער וגם מבוגרים להתיידד עם יצירי הנפש המעצבנים האלו, להבין שיש אותם לכולנו וגם לצחוק עליהם לפעמים. כאשר משתלט עלינו שדון הוא מייצר מחשובת מעוותות ומקובעות, צובע את העולם הרבה פעמים בצבעים קודרים או מפחידים, או שמנבא לנו עתיד שחור.

קחו לדוגמא את "מפלצת שיעורי הבית" מתוך קלפי השדונים: הרבה ילדים, במיוחד אלו שיש להם קשיי למידה או בעיות קשב וריכוז – חווים את שיעורי הבית כמפלצת גדולה המלווה בתחושות של חרדה, פחד מכישלון, חוסר ערך. מפלצת זו מובילה למעגל של הימנעות, דחיינות, וסרבנות. המריבות על שיעורי הבית מעוררים הרבה מפלצות גם אצל ההורים. אולם – היכולת לקרוא למצב הזה בשם "שדון" או מפלצת" מסייעת לילד להתחיל להתבונן מה בעצם כל כך חוסם אותו מלעשות את השיעורים, להבין את המחיר שהוא משלם על כך שהוא "נכנע למפלצת" (גם מחיר אישי של קושי בלימודים וגם מחיר משפחתי של מאבקים ומריבות עם ההורים) ולגייס את כוחות הנפש שלו להחליט "להכניע את המפלצת" בעזרת תכסיסים ותחבולות – בדיוק כמו הגיבורים המיתולוגים.

לדוגמא: נער שסבל מהתקפי חרדה, קרא לשדון החרדה שלו "אדון סקוט" ואמר לי: אני והוא נהיינו חברים מאז שהתחלתי לצחוק עליו!" היכולת הזו להשתמש בהומור כלפי השדון, אפשרה לו להחזיר לעצמו שליטה במצבים שהחרדה רק התחילה להתפתח, לקחת מרחק מסוים בינו לבין החרדה שלו, ללמוד לשלוט עליה ולבקש עזרה במידת הצורך.

המוכנות להכיר בשדונים ובמפלצות, חשובה מאוד גם בהדרכת הורים:

השדונים של הילדים מפעילים פעמים רבות את השדונים והמפלצות של הוריהם וגם ההפך. ילד שנשלט על ידי שדונים מתנהג פעמים לפעמים כמו מפלצת, עלול להראות כמפלצת על ידי הוריו ולחוות את עצמו כמפלצת. במצב הזה ההורה עומד מולו חסר אונים או מנסה להפעיל סמכות כוחנית תוקפנית ולא אפקטיבית, והילד עצמו מתנפח עוד יותר ונשלט עוד יותר על ידי השדונים שלו.

כמו בדוגמא מתוך הספר הנפלא של אלונה פרנקל: "הסיפור על נסיכה, פיל, סוס, כלב…וזחל": בסיפור, הזחל הלך והתנפח בכל פעם שמישהו פחד ממנו וכעס עליו. כאשר הוא הגיע לעמוד מול הפיל הוא היה כבר שווה גודל אליו ונראה כמו מפלצת אימתנית. הורה שנאבק מאבקי כוח מול הילד שלו חווה את עצמו פעמים רבות כמו הפיל חסר האונים שבציור, ואת ילדו כמו הזחל העצום. זה עלול לקרות אפילו מול ילד בן 3….

כאשר אנחנו כאנשי טיפל נפגשים עם הורים, חשוב לעזור להם לזהות ולהעצים את כוחות הקסם שיש בילד "הבעייתי " שלהם. באותה מידה חשוב לעזור להם לזהות את השדונים שמנהלים אותם בהורות כלפיו : למשל – שדון השליטה, הביקורת, האשמה, האכזבה וכדומה.

בעבודת עומק מאוד מענין לאפשר להורים להכיר את השדונים האלו, להבין מה מהקור שלהם ולגלות שפעמים רבות הם קשורים לילדותו של ההורה ולסוג ההורות שהוא קיבל. מסע חקר זה עוזר להורה להיות יותר מודע ולשלוט על המפלצות הפנימיות שלו, להיזכר בכוחות החיוביים שיש בו ובילדו, וכך להיות מוסגל להעניק לילד הורות יותר אפקטיבית.

לסיכום:

הפחד האוטומטי שלנו מלפגוש את המפלצות שלנו מנהל אותנו בהרבה מצבים. ממש כמו תקציב הביטחון של המדינה, שאינו מותיר הרבה משאבים לצרכים נוספים, כך ההימנעות מאותן מפלצות פנימיות לוקחת הרבה מהכוחות, מהיכולות ומהיצירתיות שלנו.

המפגש איתן פותח לנו דלת למאגר אדיר של אנרגית ליבידו שאותה ניתן לנתב או לצד השלילי – ההרסני והמפחיד, אבל באותה מידה גם לצד החיובי של יצירתיות, משחקיות, התלהבות ואש של אהבה!

 בדיוק כמו השד של אלאדין – השאלה היא בידיים של מי מבין יצירי הנפש שלנו, מאגר האנרגיה הזו נמצא?

אני מזמינה כל מי שקורא מאמר זה לעשות לעצמו תרגיל קטן ואמיץ:

להזמין את המפלצת או השדון הפנימי שלי לפגישה, ולשאול את עצמי:

איך היא נראית?

בת כמה היא?

מאיפה היא באה?

מה היא רוצה להגיד לי?

מה היא רוצה שאעשה?

מה אני רוצה להגיד לה?

איזה מתנות היא מביאה לי?

מה המחיר על כך שאני מנסה להתעלם ממנה?

על מה אני חייב/ת לה תודה?

ואפשר כמובן להוסיף עוד מגוון שאלות – העיקר לנהל איתה דיאלוג ולהפסיק להתכחש אליה או לברוח מפניה!